פסק-דין בתיק עפ"ת 24494-08-12

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט לייבו), מיום 15.7.12, בת"ת 305/08 לפיו הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: התקנות), נהיגה ברשלנות, לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 51 לתקנות, חבלה של ממש, לפי סעיף 68(3) לפקודה, וגרימת נזק לרכוש או אדם לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 16.10.07, נהג המערער ברכב כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים. המערער נהג ברכב ברשלנות ובמהירות בלתי סבירה (89 קמ"ש בדרך עירונית, בה מוגבלת המהירות ל- 50 קמ"ש), איבד את השליטה על הרכב, התנגש באבן שפה בצד ימין של הכביש, נדחף שמאלה לאי תנועה בנוי, והתנגש בעץ זית. כתוצאה מהתאונה ניזוק קשה רכבו של המערער, והמערער נחבל חבלות קשות, ונזקק לטיפול רפואי ושיקומי.

במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום לנוסח דלעיל, והמערער הודה בכתב אישום מתוקן והורשע. לא נערך הסדר לעניין העונש. בטרם הטיעונים לעונש, הופנה המערער לשירות המבחן, וניתן תסקיר בעניינו.

בית משפט קמא גזר על המערער עונשים של פסילת רישיון נהיגה בת 28 חודשים, קנס כספי ועונשים מותנים. בית משפט קמא עמד על התרשמות שירות המבחן, כעולה מהתסקיר, לפיה נטילת האחריות של המערער על המעשים בהם הורשע, מצומצמת ביותר, ועל הפער בין הצהרותיו המילוליות על רצונו בהמשך תעסוקה, מול טענות הנוגעות למצבו הרפואי - תודעתי. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, וציין גם כי לא קיבל מסמכים הנוגעים למצב רפואי עדכני של המערער.

בית משפט קמא עמד על נסיבותיה הקשות של התאונה מבחינת אשמו של המערער, אשר נסע בכביש עירוני במהירות גבוהה ביותר, כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול, ועל התוצאות הקשות יותר שהיו עלולות להתרחש, אילו היה נקלע למקום כלי רכב נוסף. כן הפנה לעברו התעבורתי המכביד של המערער, אשר במהלך 15 שנות נהיגה (עד התאונה), צבר לחובתו  מעל 40 הרשעות תעבורה, בין היתר בעבירות מהירות. בית משפט קמא התחשב במצבו הרפואי הקשה לאחר התאונה, והסבל הנפשי שעבר עליו עד עצם היום הזה, וקבע כי אלמלא ממצאים אלה, לא היה מהסס לגזור על המערער מאסר בפועל. עם זאת, חלף עונש המאסר, ציין כי יינתן דגש חילופי לרכיב הפסילה, ועל כן פסל את המערער לתקופה של 28 חודשים.

ב"כ המערער מלין על חומרת עונש הפסילה. עיקר טענתו מתמקד בכך שהמערער נענש בידי שמיים, ועל כן בית משפט קמא אמור היה להתחשב בכך לקולא, ולא להחמיר עימו גם ברכיב הפסילה. לטענתו, לא הובא בחשבון די הצורך התיקון בכתב האישום, והעובדה שהודה בנהיגה מכח חזקה. למערער  נכות צמיתה, והוא נוטל כדורים פסיכיאטריים. על כן קיבל כבר עונש העולה עשרות מונים על העונש שניתן על ידי בית משפט, ולא היה מקום להוסיף ולהחמיר עימו.

ב"כ המשיבה עותר להשאיר את גזר הדין על כנו, מנימוקי בית משפט קמא. לטענתו, חומרת האירוע, על הנסיבות שפורטו לעיל, ותוצאותיה הקשות של התאונה, מצדיקים את העונש שהושת, בפרט כאשר מדובר בעבריין תעבורה. די בכך שבית משפט קמא נמנע מלהשית עונש מאסר בפועל, ואין מקום להפחתה נוספת בענישה. עוד נטען, כי למערער אף הרשעה מאוחרת, המלמדת על כך שנהג תחת השפעת אלכוהול בשנת 2009, דהיינו לאחר ביצוע העבירה, נשוא תיק זה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

העבירה נשוא תיק זה בוצעה בחודש 10/07. בחודש 01/09, דהיינו מעט יותר משנה לאחר התאונה הקשה שעבר המערער, עקב נהיגה במהירות מופרזת ותחת השפעת אלכוהול, חזר המערער וביצע את אותה עבירה בדיוק, עת נהג במהירות של 150 קמ"ש בכביש בין עירוני (במקום 90 קמ"ש), כשהוא תחת השפעת אלכוהול. מכאן, שלמרות העונשים שקיבל כטענת הסנגור מידי שמים, לא למד הנאשם את לקחו, והוא ממשיך ומבצע את אותן עבירות בדיוק, למרות נכותו, ולמרות מצב בריאותו הקשה.

בנסיבות האלה, צדק שירות המבחן בהתרשמותו כי המערער לא הפנים את חומרת העבירות, ואינו מקבל אחריות, ומכאן שהוא ממשיך ומסכן את הציבור בנהיגתו, כפי שכבר הוכיח לאחרונה.

אשר על כן, אני סבורה שאין מקום להתערב בתקופת הפסילה, ואני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום,  יב' טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: